<h1>סמ"ג לאוין סימן ש"ח</h1>
<h2>דף מג.</h2>
יש מום קבוע מפורש בתורה כגון שבר יד ושבר רגל ויש מום עובר כגון גרב או ילפת והיא חזזית ולא המומין הכתובין בתורה בלבד הם (פסולים) [שפוסלין] אלא כל המומין הנראים בגוף שנאמר כל אשר בו מום מכל מקום ואילו הכתובין בתורה דוגמא הם (ע"פ רמב"ם ביאת המקדש פ"ו הל' ד'), במסכת בכורות בפרק על אילו מומין ובפרק מומין אילו עיקרי מצוה זו ושם (מ"ג ב') מוכיחות ההלכות, שג' מיני מומין הם יש מומין (שהן) שפוסלין בכהנים מלעבוד והבהמה מליקרב ויש מומין שפוסלין את האדם בלבד מלעבוד ויש מומין שאין פוסלין אלא משום מראית העין, אמרו שכל כהן שיש בו אחד מהן אינו עובד, כל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה וע(ו)בד בין בשוגג בין במזיד עבודתו פסולה ואם היה מזיד לוקה, וכל מי שיש בו מום מן המומים המיוחדים לאדם בלבד ועבד אף על פי שהוא לוקה לא חילל עבודתו, ואם היה בו דבר שהוא מפני מראית העין אינו לוקה ועבודתו כשירה, אין (פסול) [פוסל] באדם אלא מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף כגון שניטלה כולייתו או הטחול [שלו] או שניקבו מעיו אף על פי שנעשה טריפה עבודתו כשירה שנאמר שבר רגל או שבר יד מה אילו בגלוי אף כל בגלוי (רמב"ם שם הל' ה'—ז').
שלא יעבוד כהן עבודה אם הוא בעל מום שנאמר (ויקרא כ"א י"ז) איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב, ותניא בתורת כהנים (אמור פרשתא ג') איש אמר רבי אלעזר ברבי צדוק למדנו תינוק פסול אפילו תמים עד מתי עבודתו פסולה עד שיביא שתי שערות, אין לי אלא שנולד בו מום לאחר הדיב[ו]ר, כלומר לאחר שנאמרה אזהרה זו היה בו מום, לפני הדיבור מניין תלמוד לומר אשר בו מום, אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום בעל מום ממעי אמו מניין תלמוד לומר אשר יהיה בו מום, אין לי אלא תמידים שנקראו לחם שנאמר (במדבר כ"ח ב') את קרבני לחמי לא(י)שי מניין לרבות שאר קרבנות ציבור תלמוד לומר (ויקרא כ"א כ"א) לחם א-להיו לא יגש להקריב, ומלשון הקרבה מרבה שם את הדם שנאמר (ויקרא ט' ט') ויקריבו בני אהרן את הדם [אליו] מניין לרבות אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים תלמוד לומר לא יקריב, מניין לרבות את הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים תלמוד לומר לא יגש להקריב, מניין לרבות אף היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזאות תלמוד לומר לא יגש להקריב, יכול יהא חייב על כולן תלמוד לומר לחם מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה אף כל שהוא משום עבודה יצאו אותן שאינן משום עבודה עד כאן הברייתא. תניא בתורת כהנים (שם ה"ה) אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין תלמוד לומר אשר בו מום (ע"פ יראים סי' שכ"ט). וגרסינן בפרק האומר (קידושין ס"ו ב') מניין שאם עבד פסול שנאמר (במדבר כ"ה י"ב) הנני נותן לו את בריתי שלום וי"ו דשלום קטועה ללמד כשהוא שלם יעבוד ולא כשהוא חסר, עוד תניא בתורת כהנים (שם פרק ג' הי"א) מניין שאם עבד בעל מום שחילל תלמוד לומר (ויקרא כ"א כ"ג) ולא יחלל את מקדשי, רבי אומר מניין שבעל מום במיתה נלמד חילול חילול מתרומה, וחכמים אומרים אין בעל מום במיתה אלא באזהרה (ע"פ יראים סי' ש"ל—של"א), ודברי חכמים עיקר.
כל המומין הפוסלים באדם ובהמה הן חמשים, וזהו פרטן: חמשה באזן ואילו הן. א.גמי שנפגם שחום אזנו כדי שתחגור בו [את ה]צפורן בפגם אבל בעור המוקף לשחום האזן אין בו מום, בין נפגם בין ניקב בין נסדק. ב.גמי שנסדק שחום אזנו בכל שהוא אף על פי שלא חסר. ג.גמי שניקב שחום אזנו [בין] ניקב ככרשינה בין נ[י]קב עגול בין נ[י]קב ארוך אם מצטרף לכרשינה הרי זה מום. ד.גמי שיבשה אזנו כדי שתנקב ולא תוציא דם. ה.גמי שהיתה אזנו כפולה לשנים אפילו בגדי שדרך אזנו להיות כפולות נוטות ובלבד שיהיו לו שני שחומים אבל אם אין לו אלא שחום אחד הרי הוא כגוף אחד שנכפל וכשר (ע"פ רמב"ם ביאת המקדש פ"ז הל' א'—ג'), ויש ספרים גרסינן להיפך והיא גירסת רש"י (מ' ב' במשנה), אבל בתוספתא ראיתי (פ"ד הל' ד') כגירסא שכתבנו, אזניו מגופפות בחסיסה אחת לא ישחט בשתי חסיסות ישחט, פירוש חסיסה ושחומים הכל אחד, עוד נקרא חסכוס בשני סמכין ובדל אזן מתרגמינן חסכוס דאונא. שלשה דברים הם בריסי העין ואלו הן. א.גמי שניקב ריס אחד מריסי עיניו בכל שהוא. ב.גמי שנסדק ריס מריסי עיניו בכל שהוא. ג.גמי שנפגם ריס מריסי עיניו בכל שהוא, וג' מומין אילו בכלל חרוץ האמור בתורה (רמב"ם שם פ"ז ה"ד). שמנה בעין ואילו הן. א.גהע[י]ור בין באחד מעיניו בין בשתיהם. ב.גמי שאינו רואה בשתי עיניו או באחת מהן אף על פי שאינו נראה בהן שינוי כלל מחמת שירדו מים קבועין כנגד מאורותיו. ג.גמי שאינו רואה בשתי (ב)עיניו או באחת מהן ראייה ברורה מחמת שהיו בה סנוירים קבועים. ד.גמי שבעיניו כמו עצב מעייל"א בלעז אע"פ שאינו נראה. ה.גמי שיצא בשר י(ו)תר בעיניו עד שחופה מעט מן השחור שבעין. ו.גמי שנמשך הלובן שבעין ונכנס ממנו מעט בשחור עד שנמצא השחור מעורב בלובן וזהו תבלול האמור בתורה, אבל אם יצא מן השחור לתוך הל(ו)בן אינו מום שאין מום בל(ו)בן, ותרגום של תבלול חיליז וכן כנוהו חכמים בבכורות (ל"ח א') חלזון נחש מפני שאותו החוט הנמשך כמין תולעת דומה לנחש כך פירש רש"י (שם במשנה), ויש מפרש שחלזון נחש האמור בבכורות הוא אותו בשר יתר הנכנס (על) [לתוך] השחור שביארנו למעלה ואף על פי כן הוא בכלל תבלול כמו שאומר רבא (מ"ד א') כל מחמת מבלבליתא אתיא מתבלול. ז.גמי שהיתה נקודה לבנה בתוך השחור וזהו דק האמור בתורה והוא שתהיה צפה על גבי השחור, אבל אם לא היתה צפה שהיתה משוקעת בשחור אינו מום, וכן אם היתה נקודה שחורה בתוך הלובן אפילו צפה אינו מום שאין מומין בלבן. ח.גמי שהיתה נקודה שחורה שוקעת בתוך השחור אף זה נקרא דק אבל אם היתה צפה הואיל והיא שחורה בשחור אינו מום (ע"פ לשון הל' ה' שם ע"ש). שלשה בחוטם ואילו הן. א.גמי שניקב חוטמו אפילו מצד אחד. ב.גמי שנסדק חוטמו. ג.גמי שנפגם חוטמו (שם הל' ו'). ששה בפה ואילו הן. א.גמי שניקבה שפתיו ואפילו אחד מהן. ב.גמי שנפגמה שפתו. ג.גמי שנסדק שפתו והוא שנסדק (חוד) [מזר] שלה עד שתחלק לשני ראשין. ד.גמי שעצם לחיו התחתון עודף על העליון כל שהו. ה.גמי שפיו בלום מחמת גופו וברייתו אבל מחמת הרוח אינו מום, פירוש בלום במם כמו בולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ"ט א') וכמו אוצר בלום שהוא לשון (חתימה) [סתימה] מחמת שהוא מעוקם. ו.גמי שניטל רוב המדבר שבלשונו (שם הל' ז'). שנים עשר באיברי הזרע ואילו הן. א.גמי שנמעך הגיד שלו. ב.גאו נכתת. ג.גאו ניתק. ד.גאו נכרת. ה.גמי שנמעכו [ה]ביצים שלו או אחד מהם. ו.גאו נכתתו [או] אחד מהן. ז.גאו נכרתו מקצתן. ח.גאו נ[י]תקו כולם, ובין נתוק ובין כרות הביצים בתוך הכיס כן מוכיח שם (ל"ט ב'), אמנם יש חולקין ואומרים כי נתוק וכרות בבצים אינו מום מאחר שהם בתוך הכיס. ט.גמי שאין לו אלא ביצה אחת אף על פי שיש לו שני כיסין. י.גמי ששני בציו בכיס אחד. יא.גהטומטום. יב.גהאנדרוגינוס (שם הל' ח' ע"ש). ששה בידים וברגלים ואלו הן. א.גהפסח. ב.גמי שנשמטה ירכו, עד שהיא ארוכה מחברתה, והוא שרוע האמור בתורה. ג.גמי שאחת מיריכותיו גבוה מחברתה. ד.גמי שנשבר עצם ידו והוא שיהיה ניכר. ה.גמי שנשבר עצם רגלו והוא שיהיה ניכר ואף על פי שאינו ניכר כשעומד אם ניכר כשיהלך הרי זה מום. ו.גמי שרגליו מבולמות מחמת עצמן וברייתן אבל אם היו מבולמות מחמת הרוח אינו מום (שם הל' ט' ע"ש). ארבע ראוין להיות בכל הגוף ואילו הן. א.גמי ש[י]היה לו גרב יבש כל שהו וזהו גרב האמור בתורה. ב.גמי שיש לו יבלת שיש בו עצם וזהו יבלת, וויירוא"ה בלעז, האמורה בתורה. ג.גמי שיש לו חזזית המצרית [כל שהו] והיא חזזית קשה וכעורה וזו היא ילפת האמורה בתורה. ד.גכל עצם שבגלוי שנחרץ בו חריץ הרי זה מום שהוא בכלל חרוץ האמור בתורה ואין הצלעים בכלל העצמות שבגלוי (ע"פ הל' י'—י"א שם). ועוד שם שלשה מומין אחרים. ואלו הן. א.גהזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד, כדמסקינן בפרק קמא דחולין (כ"ד ב'). ב.גהחולה שהוא רועד (מחמת) [מפני] חוליו וכשלון כחו, אבל הטריפה כשר באדם ופסול בבהמה וכן יוצא דופן [כשר באדם ופסול בבהמה]. ג.ג(מי שהוא) [ה]מזוהם, וכהן המזוהם בזיעתו רוחץ ושף כל גופו בבושם ועובד, היה ריח בפיו נותן בפיו פלפל או זנגביל וכיוצא בהן ועובד ואם עבד בזיהום פה הרי זה חלל עבודתו כשאר בעלי מומין כולן (שם הל' י"ב—י"ג ע"ש).
כל המומין (הנאמרין) [המיוחדין] באדם תשעים וזהו פרטן: שמנה בראש ואילו הן. א.גמי שאמצע קדקדו (שקוע) [שוקע] למטה כמו שדחקו בידו. ב.גמי שאמצע קדקדו עולה למעלה כמו ביצה. ג.גמי שפאת ראשו יוצא כנגד פניו כמו מקבת. ד.גמי שראשו יוצא מאחוריו כנגד ערפו. ה.גמי שראשו רחב ויוצא מכאן ומכאן עד שנמשך [נ"א שימצא] ראשו על צוארו כמו ראש הלפת על העלין שלו. ו.גמי שהוא (ש)קרח שאין בכל ראשו שער כל עיקר, ואם יש בו שיטה של שער מוקפת מאחוריו מאזן לאזן כשר. ז.גמי שהיה השער מקיף מאזן לאזן מלפניו ושאר הראש קרח הרי זה פסול. ח.גמי שהיה השער מקיף את כל הראש סביב מלפניו ומלאחריו ואם אין שם שער באמצע גם זה קרח ופסול (רמב"ם ביאת המקדש פ"ח הל' א'). שנים בצואר ואילו הן. א.גמי שצוארו שוקע הרבה עד שנמצא ראשו כאילו מונח על כתיפיו. ב.גמי שצוארו ארוך הרבה עד שיראה נשמט מבין כתיפיו (שם הל' ב'). ארבע באזן ואילו הן. א.גמי ששתי אזניו קטנות הרבה. ב.גמי ששתי אזניו נפוחות הרבה (דומה) [דומות] לספוג. ג.גמי שאזניו מד[ו]לדלות למטה. ד.גמי שאחת מאזניו משונה מחבירתה במראה (שם הל' ג'). חמשה בגבינין ואילו הן. א.גמי שאין לו שער בגביניו, וזהו גבן האמור בתורה. ב.גמי שגביניו שוכבין. ג.גמי שאין לו אלא (גיבן) [גבין] אחד. ד.גמי שיש לו גבינין יותר על שנים. ה.גמי שאחד מגביניו משונה מחבירו בין ששערו של זה ארוך בין ששערו של זה קצר בין ששערו של אחד שחור ושער השני לבן או אדום הואיל ויש בין שניהן שינוי הרי זה פסול (ע"פ הל' ד' שם ע"ש). ארבע[ה] בריסי העין ואילו הן. א.גמי שאין לו שער כלל בריסי עיניו. ב.גמי ששער עיניו מרובה מעובה הרבה. ג.גמי ששער אחד מריסי עיניו משונה משער ריס אחד כגון שאחד שחור ואחד לבן או אחד נושר ואחד מעובה. ד.גמי שעפעפיו סגורות מעט ואין נפתחות הרבה כשאר (בני) [כל ה]אדם (שם הל' ה'). אחד עשר בעינים ואילו הן. א.גמי שהיו שתי עיניו למעלה מן המקום הראוי להם, קרובות מפדחתו. ב.גמי שהיו שתי עיניו למטה מן המקום הראוי להם. ג.גמי שיהו שתי עיניו עגולות ואינן נמשכות באורך מעט כשאר העינים. ד.גמי שעיניו מזורות [נ"א מוזרות] והם יוצאות כעיני הנמר וכמי שהוא מסתכל בעת שכועס כעס הרבה. ה.גמי שעיניו גדולות הרבה כשל עגל. ו.גמי שעיניו קטנות כשל אווז. ז.גמי שדמעיו זולפות תמיד. ח.גמי שלחלוחית נמשכת מראש עיניו מכנגד החוטם או מזנב עיניו מצד צדעיו. ט.גמי שמקבץ ריסי עיניו ועוצמן מעט מעט בשעה שרואה [אור] או בשעה שהוא רוצה לדקדק בראייה. י.גמי שראיית עיניו מעורבבת עד שרואה את החדר ואת העלייה כאחד ויודע לך דבר זה בעת שידבר עם חבירו [ו]נראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר. יא.גמי שאחת מעיניו משונה מחבירתה בין ב[מ]קומה בין במראה כגון שהיתה אחת שחורה ואחת פתוכה או אחת גדולה ואחת קטנה הואיל ויש ביניהם שינוי מכל מקום פסול (שם הל' ו' ע"ש). ששה בחוטם ואילו הן. א.גמי שעיקר חוטמו (שקוע) [שוקע] אף על פי שאינו כוחל שתי עיניו כאחת וזהו חרום האמור בתורה. ב.גמי שאמצע חוטמו בולט ועולה למעלה. ג.גמי שעוקץ חוטמו נוטה למטה. ד.גמי שחוטמו עקום לצד אחד. ה.ג[מי] שחוטמו גדול מאיבריו. ו.גמי שחוטמו קטן מאיבריו, וכיצד משערין באצבע קטנה של ידו אם היה חוטמו גדול ממנה או קטן ממנה הרי זה מום (שם הל' ז' ע"ש). שלשה בשפתים ואלו הן. א.גמי ששפתו [ה]עליונה עודפת על התחתונה. ב.גמי ששפתו התחתונה עודפת על העליונה. ג.גמי שפיו רפוי ורירו יוצא מפיו (שם הל' ח'). שלשה בבטן ואילו הן. א.גמי שכריסו צבה. ב.גמי שטיבורו יוצא ואינו שוקע כשאר בני אדם. ג.גמי שדדיו שוכבות על בטנו כדדי אשה (שם הל' ט'). שלשה (בשדרה) [בגב] ואילו הן. א.גמי ששדרתו עקומה. ב.גמי שיצאה חוליא משדרתו בין (שפלטה) [שבלטה] לחוץ בין (או) שנכנסה לפנים או נטתה לצדדין וזהו בעל חטוטרת. ג.גמי שנפתח בשר מגבו ונעשה כחטוטרת אף על פי שלא זזה חוליא ממקומו הרי זה מום (שם הל' י' ע"ש). ששה בידים ואילו הן. א.גמי שיש לו אצבע יתרה באצבעות ידיו אפילו היו שש ושש, ואם חתך היתירה כשר, ואם היה בה עצם אפילו חת(י)כה פסול. ב.גמי שחסר אצבע מידו. ג.גמי ששתי אצבעות ידו (קולטות) [קלוטות] עד למעלה [נ"א למטה] מן הפרק [לצד הצפורן] ואם חתכן והפרישן עד הפרק כשר, באיזה פרק אמרו בפרק ראשון הסמוך לכף היד. ד.גמי שאצבעותיו מורכבות זו על [גב] זו. ה.גמי שפיקה יוצאת מגודלו. ו.גמי שהוא אטר יד ימינו, ואם היה שולט בשתי ידיו כשר (שם הל' י"א). ארבע באברי הזרע ואילו הן. א.גמי שכיס הבצים גדול וארוך עד שמגיע לארכובותיו. ב.גמי שהגיד שלו ארוך עד שמגיע לארכובותיו. ג.גמי שנימוחו (מבושיו) [אשכיו] והוא הכיס של ביצים, שנימוחו הביצים שלו בתוכו. ד.גמי שהרוח (במבושיו) [באשכיו] ונפחו, והוא מרוח אשך האמור בתורה (שם הל' י"ב ע"ש). חמשה עשר בשוקים וברגלים ואילו הן. א.גמי ששוקיו עקומות עד שמחבר רגל לרגל ואין ארכובותיו נוגעות זו בזו. ב.גמי שפיקתו יוצאת, והפיקה הוא העצם, הגדול, העגול שלמעלה מן העקב מצד פנים והוא דומה לפיקה שטוות [בה] הנשים (בה). ג.גמי שעקב[י]ו יוצא[ות] לאחוריו עד שנמצא השוק כאילו הוא באמצע רגלו עומד. ד.גמי שפרסתו רחבה כשל אווז אף על פי שאין קלוטה כשל אווז. ה.גמי שפיקה יוצאה מגודלו, פירש (רש"י מ"ה א' ד"ה פיקה) חתיכת בשר עגולה בפיקה. ו.גמי שיש לו אצבע יתירה אפילו יש לו שש ושש, ואם חתכה כשר והוא שלא יהיה בה עצם. ז.גמי שחסר אחת מאצבעות רגליו. ח.גמי שאצבעותיו מורכבות זו על גב זו. ט.גמי שהיו אצבעות רגליו (קולטות) [קלוטות] עד למטה מן הפרק, ואם היו עד הפרק או שחתכן והפרישן כשר. י.גמי שרגלו כולה שוה שנמצא רוחב פס אצבעו כרוחב עקבו וכאילו היא חתיכה שוה. יא.גמי שרגלו עקומה ודומה למגל שנמצא פס רגלו שיש בו האצבעות עם עקבו כאילו הן שני ראשי הקשת. יב.גבעל הקיפין (מ"ה א'), ומפרש בערוך (ערך כסת ע"ש) שהוא מי שרגלו חלול[ה] והוא שיהיה אמצעה גבוה מעל הארץ ונמצא כשעומד עומד על עקבו ועל אצבעות רגליו. יג.גהמקיש בקרסוליו בעת שמהלך. יד.גמי שהוא מקיש בארכובותיו בעת שמהלך. טו.גמי שהוא אטר ברגל(ו) ימינו (ע"פ הל' י"ג שם). ארבע[ה] בכל הגוף ואילו הן. א.גמי שגופו גדול מאבריו. ב.גמי שגופו קטן מאיבריו. ג.גארוך ביותר. ד.גהנסס והוא קצר ביותר עד שיהיה מופלג משאר העם (שם הל' י"ד). שמונה בעור הבשר ואילו הן. א.גהכושי. ב.גהלבן ביותר כמו גבינה. ג.גהאדום כשני. ד.גבעלי נגעים שנשתנה העור מחמת עצמו כגון הבוהק. ה.גנשתנה העור מחמת דבר אחר כגון צרבת המכוה וזה בכלל נגעים טהורים. ו.גמי שהיתה בעור פניו שומא שיש בה שער אף על פי שאינה כאיסר אלא בכל שהו. ז.גמי שהיתה בעור פניו שומא כאיסר או יתר. ח.גבעלי הד(ו)לדלים והוא שידלדל העור והבשר, או (חלחלוחית) [הלחלוחין] שיש בעור שנדלדל באיזה מקום שיהיה מכל הגוף הרי זה מום (שם הל' ט"ו), ורבינו שלמה פירש (מ"ה ב') בעלי התלתולים כמו חתיכ[ו]ת בשר יוצאות ותולות (בהם) [הן]. ועוד יש שם באדם ארבע מומין אחרים ואלו הן. א.גהחרש. ב.גהשוטה. ג.גהנכפה אפילו לימים רבים. ד.גמי שרוח רעה מבעתת אותו תמיד או בעתים ידועים (שם הל' ט"ז). נמצאו כל המומין (הפסולין) [הפוסלין] בכהנים מאה וארבעים (שם הל' י"ז). ואילו פסולין מפני מראית העין מי שנשרו ריסי עיניו אף על פי שנשאר השיער בעיקרן ומי שניטלו שיניו (רמב"ם שם).
